יום רביעי, 10 באוקטובר 2007

חוליגניזם

אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל יש לי שריטה עמוקה במוח.
ולא, זה לא מה שחשבתם.
האמת היא שאין מי שייפגע מהשריטה הזו שלי.
אני מגדיר את עצמי אוהד כדורגל שלא סובל כדורגל.
כן, כן, בדיוק כך.
אני לא אוהב כדורגל, לא משחק, לא צופה בטלוויזיה ולמרות שאני די מבין בכדורגל זה לא ממש מעניין אותי.
כי אני לא אוהב כדורגל, אני אוהד כדורגל.
בשבע השנים האחרונות החזקתי במנוי כדורגל (למי שמתעניין, אני ירוק) ורדפתי אחרי הקבוצה שלי שבת אחרי שבת בכל רחבי הארץ, מהצפון הרחוק ועד הדרום היותר רחוק, מדוחא ועד טדי, מהאורווה ועד הקופסא, מקריית גת וב"ש ועד קפריסין. שמש, גשם, ברד ורוח. ברגל, בקטנוע, ברכב פרטי, אוטובוס, רכבת או ספינה. לבד או עם חברים. בטרמפים או בהסעות.
נדלקתי במשחק אחד גדול של הקבוצה שלי נגד הקבוצה בת עירי במשחק רדיוס באצטדיון העירוני של הרצליה.
לתאר את ההרגשה והחוויה הראשונית הזו שעברתי אני לא ממש מסוגל. 'חשמל' זו ההגדרה הכי טובה שאני יכול למצוא.
לא בגלל שלושת הגולים. לא בגלל הנצחון. לא בגלל הגבריוּת ולא בגלל החברוּת.
האווירה זה מה שהשאיר אותי והצית את רגליי בכל שבוע מאז למגרשים.
האווירה מחייה אותי. נותנת לי כוח. תשוקה. עוצמה. אהבה.
מאוד כדאי שתהיה לך גם קבוצה שתשתייך אליה ותאמץ לחיקך, ומאוד עדיף שהיא גם תנצח לעיתים קרובות. אפילו שתיקח אליפויות מדי פעם. אחרת הקהל לא בא והאווירה מתפוגגת.
הבעיה הגדולה במחלה הזו שחליתי בה (ומזל שהיא די רדומה אצלי ולא התפרצה חו"ח), היא שהתופעה הזו גוררת אחריה אלימות וונדליזם מעשה ידי אדם.
נכחתי באינספור התפרצויות זעם ושנאה של אוהדים מקבוצות יריבות, שהובילו ברובן למעצרים ולבתי חולים. חזיתי מהצד בהמון קטטות, תקיפות והשחתות על רקע ספורטיבי (לא הגיוני אך מאוד אמיתי), ואפילו חטאתי בקללות ובהצטרפות ווקלית להמון החוגג/זועם.
על זה בדיוק מדברת סדרת הטלוויזיה המדוברת
HOOLIGANS F.C.
שמשודרת בערוץ הדיסקברי, ועוקבת אחר קבוצות של חוליגנים מרחבי העולם ומה שמניע אותם.
הפרסומת לסדרת הטלוויזיה מאוד מעניינת ומאוד מפתה לצפות בעקבותיה בתוכנית, ומגיעה בכמה וכמה שפות:
באנגלית אמנם לא מצאתי (יכול להיות שעל הגרסא האנגלית פשוט דילגו?) אבל יש בצרפתית:



בספרדית:



בפורטוגזית:



וגם בדנית, פלמית (בלגית), הולנדית, נורבגית, שבדית ואיטלקית.
למעוניינים יישלח קישור.

הפרסומת, אגב, מאוד הזכירה לי את הסרט "חוליגני הרחוב הירוק" (תרגום מילולי), בכיכובו של אלייז'ה ווד ההוביט, שעוסק באותו הנושא בדיוק.

תעשו ספורט הוגן וסובלני.
שאולי

תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

טוב, אומנם לא הבנתי מילה ממה שהם אמרו, אבל נראה לי שהבנתי את הרעיון.
להיות אוהד זה כאב ראש אינסופי. אני לא יכולה לתאר את מפלס העצבים שלי לקראת במהלך ולעיתים אחרי כל משחק.
הבן זוג הטרי ממש לא חובב כדורגל ולשמחתי הצליח להרגיע אצלי את ההיסטריה.
הרבה יותר נחמד לראות ביחד סרטים לצפייה ישירה מאשר משחק שמלווה בדינה מקללת וצורחת.