אני שמאלי

אני שמאלי. שמאליים מהווים בין 12 ל-13 אחוזים מאוכלוסיית העולם - "המיעוט הכי גדול בעולם". לכל אורך ההיסטוריה שמאליים הופלו לרעה כיוון ששמאליות נחשבה מום. שמאליים קושרו לפשע, עיקשות, טיפשות, ילדותיות, חבירה עם כוחות השחור, סטיה, פיגור. למזלנו, עברו ימים אפלים אלו מהעולם.

אני שמאלי. זה קצת דפוק שאני כותב את הפוסט הזה כוידוי למשהו מוזר, כי העובדה הזו לא ממש משפיעה לי על החיים לרעה. נכון, יש לי בעיה קטנה עם מספריים, וכלי עבודה שונים, ועם סכין יפנית זה ממש מסוכן (כי סכין יפנית בנויה כך שבוהן יד ימין אמורה לנעול את הלהב מלזוז). אבל עם כל אלה אני די מצליח להסתדר, לא באופן מושלם, אבל די מספק.

אני שמאלי. אני משתמש בעכבר המחשב ביד ימין. באופן טבעי, לא משהו שהייתי צריך להתרגל אליו. עם כסאות אוניברסיטאיים עם משטח כתיבה ימני אני ממש מסתדר טוב. זווית הגוף משתנה קצת, וזה אפילו יותר נוח לי. בשולחנות רגילים בבית הספר הייתי צריך לשבת בצד שמאל, כדי לא להתנגש כל הזמן בידו של הימני שיושב לידי וכותב בזמן שאני כותב. את הנשק בצבא תיפעלתי באמצעות יד ימין, כמו כל אחד אחר. לאחרים היה מוזר לראות שמאלי שמשתמש בנשק ביד ימין. עם תפילין אני ממש לא מסתדר, והם חייבים להיות תפילין שמותאמות ליד ימין כדי שאוכל להניח אותן באמצעות יד שמאל.

אני שמאלי. שניים משלושת האחים שלי הם שמאליים. אמא שלי שמאלית. ככה יוצא שבמשפחתי בת ששת הנפשות אנחנו מהווים 67 אחוזים. הימניים אצלנו הם המיעוט. אולי בגלל זה לא סבלתי בילדותי מהעובדה הזו ומעולם לא העירו לי על כך.

אני שמאלי. ועדיין מופתע מהעובדה שכשאנשים שמים לב לכך הם ממש מתפעלים. כאילו בדיוק גילו שאני הקפתי את העולם בכדור פורח (סתם דוגמא, לא באמת. פנטזיה). אני שמאלי כמו שאתה ימני. מה ההבדל?

אני שמאלי. וממש לא מעניין אותי מי המפורסמים שחולקים איתי את העובדה הזו. אני די יצירתי בפני עצמי. נון קונפרמיסט באופן די מתון (מרדן עד גבול מסוים). ומאוד נמשך לאמנות לכל גווניה.

אני שמאלי. והעובדה הזו לא משנה לי את החיים. אני חי איתה באופן די טוב, לפעמים אוהב את זה מאוד, אבל בד"כ הכל נראה לי רגיל.

אני שמאלי. גאה. מחר, ה-13 באוגוסט, מציינים את יום השמאליים הבינלאומי.
שיהיה חג שמאליים שמח לכולם.



שאולי